הגמילה מחיתולים נתקעה?

איך מקדמים גמילה שלא מתקדמת

מה זה תהליך גמילה שלא מתקדם?
ילדים גמולים השולטים ביציאות שלהם אבל מבקשים חיתול כדי לעשות בו קקי, ילדים שעושים בתחתונים, או ילדים שעושים רק בתוך האמבטיה. וגם ילדים שמתאפקים ולא עושים פיפי או קקי במשך שעות.

למה זה קורה? יכולים להיות כל מיני הסברים. הרבה פעמים ההסבר נעוץ פשוט בשינוי התנוחה. מילד שהיה רגיל לעשות קקי בעמידה או בכריעה אנחנו מבקשים ממנו עכשיו לעשות קקי בישיבה. הפעלת השרירים היא שונה לחלוטין ולפעמים חוסר הצלחה אחד גורם לילד לרצות להמנע בכלל. לעיתים הסיבה יכולה להיות נעוצה באירוע חד פעמי שבו הגבנו בצורה מסויימת, שהסיטה את התהליך מדרכו. יש שקוראים לזה חרדת אסלה- ילד שמפחד לעשות את הקקי ולראות אותו או להרגיש אותו נופל. הרבה פעמים אחרי כמה אי הצלחות, הילד מרגיש שהוא כבר על המשבצת של “הילד שבורח לו” ומשם קשה לו לצאת. הוא לא יודע איך לרדת מהעץ ולעשות אחרת.

תהה הסיבה אשר תהה- החוויה שלכם ההורים היא אותה חוויה- התחלנו תהליך גמילה, והוא לא מתקדם כפי שצפינו. זאת חוויה מאד מתסכלת להורים, אז אם כל מה שתיארתי לכם עד עכשיו נשמע לכם מוכר,
כמה טיפים שיעזרו לכם

1.      ברור שקשה לו- אם לא היה קשה לו הוא פשוט היה עושה קקי בשרותים. השאלה אם זה קושי שהוא יכול להתמודד איתו. אני מאמינה שכן. איך הוא ידע שגם אתם מאמינים בו ומאמינים שהוא יכול? ע”י זה שתבקשו ממנו לעשות את זה. כלומר כל עוד אתם משתפים פעולה ומאפשרים לו לעשות קקי במכנסיים או בחיתול- אתם בעצם אומרים לו “אנחנו לא מאמינים בך שאתה יכול”.

אבל זה לא אומר שאתם מתעלמים מזה שקשה לו. הוא חייב לדעת שאתם רואים אותו, את הרגשות שלו. מילת המפתח פה היא אמפטיה. אנחנו רואים שקשה לך, ואנחנו מוכנים גם לעזור לך כדי להתגבר על הקושי הזה.
כלומר בנחישות ואמונה ביכולות שלו מצד אחד, וברגישות ואמפטיה לרגשות שלו מאידך לגשת את התהליך.

2.      כשאתם רואים שהוא צריך קקי, והרבה פעמים רואים שילדים צריכים קקי, חשוב להגיד להם “אני רואה שאתה צריך קקי” או “אתה עושה קקי”. לא לשאול, להגיד. כי אם רואים את זה, אין טעם לשאול. השאלה מייצרת תשובה שהיא לא תמיד שיקוף של המציאות (אני עושה קקי) אלא של הרצונות של החמוד הקטן (אתה מתכוון לקחת אותי לשירותים, ואני רוצה להמשיך לשחק)

3.      התהליך הזה הוא לא פשוט וחלק. כדרכם של תהליכים שבהם מעורבים בני אדם בכלל, ובני אדם קטנים ומתוקים בפרט, הם לא קו ישר של התקדמות. תהליך הוא בדר”כ אוסף של קפיצות קטנות קדימה, מלוות בצעדים אחורה. לא כדאי לשמור את השבחים רק לסוף. רצוי מאד להגיד מילה טובה גם בדרך. כי לחכות כל כך הרבה זמן למילה טובה יכול להיות מתסכל. ואפשר גםלהעלים עין ממעידות קטנות. ילד שביקש לשירותים ועשה קקי בשירותים, אפשר להתעלם כאילו לא ראינו שאת ההתחלה הוא עשה בתחתונים.

4.      לשחרר- לעשות קקי זה בעצם במידה מסויימת להרפות ולתת לגוף לעשות את זה שהוא יודע לעשות. אבל כדי לשחרר צריך להיות משוחררים. כשאתם לוקחים את הילד לשירותים- אל “תשבו לו על הראש” תשחררו כדי שגם הוא יצליח לשחרר.

אם נשארתם עם עוד שאלות, אם אתם מרגישים שאתם רוצים לצאת לדרך לעזור לילד שלכם לגדול תרימו טלפון ונקבע פגישה. ביעוץ גמילה אני לא נותנת רק הנחיות, אלא גם מלווה כל הדרך בישום שלהם. כי לפעמים כדי להוביל את הילדים שלנו להצלחה- אנחנו צריכים להרגיש ביטחון בדרך. וזה בדיוק מה שיעוץ וליווי נותן.

מרב 052-2797794

מרכז אם-פטיה | הגליל 38 חיפה | מרב: 052-2797794 מיכל: 050-4549822
צרו איתנו קשר

[contact-form-7 404 "Not Found"]