מתי הזמן הנכון לצאת לבית חולים?

צירים צירים צירים…

*כל האמור לעיל אינו בגדר ייעוץ רפואי או מתיימר להחליף אותו. כל האמור לעיל מתייחס ליולדת בלידה ראשונה

בירידת מים זה ברור – אם יש ירידת מים יוצאים לבית החולים. אבל מתי הזמן הנכון לצאת לבית החולים כשיש צירים? שלא יהיה מוקדם מדי, ולא מאוחר מדי, האם יש דבר כזה מאוחר מיד?

יולדת שאני מלווה בלידה התקשרה אלי לפני כמה ימים. היא בשבוע 37 ויש לה צירים. היא מתארת לי אותם: הם בזמנים משתנים (כל 7 דקות ציר, כך למשך זמן ממושך ואז  כל 4 דקות ציר, כך למשך זמן ממושך), הם קצרים יחסית באורכם ולא כואבים בכלל. “מעין התכווצויות בבטן” היא מתארת. זה בהחלט צירים אני מודיעה לה. לפי הקול שלה, ותיאור הצירים אני יודעת שאלו לא צירים של אשה בלידה, אלא צירים התחלתיים בלבד. “אבל”, היא אומרת לי “בספר כתוב שאם יש צירים כל 5 דקות זה הזמן לצאת לבית חולים, וגם האחות ממוקד קופת חולים אמרה לי את זה עכשיו בטלפון, צירים כל 5 דקות זה אומר בית חולים”.

אז מה באמת הזמן הנכון לצאת לבית חולים?

לפני שאענה על על השאלה הזו – אני חייבת להסביר משהו על השלב הלטנטי בלידה. הוא השלב הראשוני. עד פתיחה 3. השלב הלטנטי, בניגוד לשלב הפעיל של הלידה מאופין בחוסר אפיון. לפעמים הצירים קרובים וצפופים, ואז הם מתרחקים. לפעמים הצירים מורגשים, ולפעמים לא. הצירים יכולים להיות בקצב מסוים, קבוע, ואז להפסיק. יש נשים שהצירים האלו כבר כואבים להן מאד. ויש נשים שלא מרגישות אותם. יש נשים שמתארות אותם כמו כאבי מחזור, ויש נשים שמתארות אותם כמו זרמים נעימים. איך נדע, אם ככה, מתי יוצאים לחדר לידה?

אחרי שליוויתי לידות רבות, הדרכתי, ומדריכה קורסי הכנה ללידה במרכז אם-פטיה בחיפה, ראיתי ודיברתי עם הרבה נשים בהריון אני נוטה לשנות את ההמלצה הגורפת של תזמון הצירים. פעם הייתי אומרת, כמו האחות במוקד: כאשר יש ציר כל 5 דקות, וכל ציר הוא במשך דקה לפחות, וכל זה במשך שעה. ההנחיה הזו נהוגה בקרב דולות ומיילדות בעיקר ליולדות בלידה ראשונה. אבל, אז חשבתי על סיטואציות שהייתי נוכחת בהן, שלאשה כ”כ כאב… הצירים היו תכופים וכשהגענו לחדר לידה הפתיחה היתה קטנה והאשה היתה כ”כ מיואשת. או על אותה אשה שבן זוגה היה לחוץ מאד, ולמרות שהיא רצתה למשוך צירים בבית, בן זוגה לא הצליח להיות תומך בבית, ובית החולים הוא זה שעשה אותו משתף פעולה ורגוע. או…. אשה בצירים יפים אך לא תכופים כ”כ, שבנה הקטן (שעומד להפוך לאח גדול) קם מהמיטה ושואל: “אמא מה קרה לך?” היציאה מהבית לבית החולים נהפכה למייאשת יותר עבור האשה היולדת: אני סתם מגיעה מוקדם מדי, הפתיחה שלי לא תהיה גדולה…. הלידה, עוד לפני שהתחילה,יוצאת לדרך עם יולדת מיואשת.

ומה עם אציע נוסחא אחרת, שבה היולדת או המלווה שלה קובע/ת שהיציאה לבית חולים תהיה כאשר הם לא יכולים יותר. לתוך הסל הזה של “לא יכולה יותר” אני יכולה להכניס הרבה יותר מכאב. כמובן שהדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא כאב בלידה. והמחשבה שלא אוכל יותר לסבול אותו. אבל מה עם:

       אני לא יכולה יותר, אני מאד חוששת לעובר, אני מעדיפה להיות תחת השגחה של בית חולים

       אני לא יכול יותר – אני מאד חושש לך/אני לא יודע איך לעזור לך אני מעדיף את ההדרכה של המיילדות או הדולה?

       אני לא יכולה יותר לעבור את הצירים בבית, לא נוח לי, אני מפחדת שאמא שלי תכנס בכל רגע

       אני לא יכולה יותר לעבור פה צירים, הבן הקטן שלי עלול להתעורר בכל רגע

       אני לא יכולה יותר – מאד כואב לי

       ועוד ככל העולה על דעתכם.

אין צורך להחליט מראש מה או מתי תהיה הנקודה שבה את לא יכולה יותר. אפשר לחשוב על דברים כאלו מראש, אבל הנקודה הזו תתחוור לך עם תחילתם של הצירים.

ומה עם רויטל? נכון לכתיבת שורות אלו, היא כבר 4 ימים עם צירים קטנים שבאים והולכים. לפעמים מצטופפים ולפעמים המרווחים שלהם ארוכים יותר. היא ממשיכה בתוכניות שלה עד הרגע שלא תוכל יותר

רוצים לשמוע עוד? אנחנו פה לכל שאלה!!

מיכל 050-4549822

 

מרכז אם-פטיה | הגליל 38 חיפה | מרב: 052-2797794 מיכל: 050-4549822
צרו איתנו קשר

[contact-form-7 404 "Not Found"]